חולצת עבר ווסטהאם שלישית 99/01

חולצת רטרו ווסטהאם שלישית 1999-01 היא הדגם הכהה והפחות שגרתי מתוך קולקציית הפטישים של התקופה. כחול כהה עמוק מכסה כמעט את כל החולצה, בעוד שפרטים בתכלת ובלבן באזור הכתפיים, השרוולים והצווארון מחזירים לעיצוב את הצבעים המזוהים עם המועדון.

החולצה שימשה את ווסטהאם בשתי העונות 1999/00 ו-2000/01, בשנים שבהן פאולו די קאניו הפך לגיבור יציע ובמקביל דור יוצא דופן של שחקנים צעירים צמח באפטון פארק. בגלל שחולצות שלישיות זוכות בדרך כלל לפחות הופעות מהבית והחוץ, דווקא הדגם הכחול הפך עם השנים לפריט רטרו מסקרן במיוחד.

הצד הכהה של קולקציית ווסטהאם 1999-01

הכחול הכהה מעניק לחולצה אופי שונה לחלוטין מדגם הבית הבורדו ומדגם החוץ הלבן. תכלת ולבן משולבים בצורה נקייה בגימורים ומונעים מהעיצוב לאבד את החיבור לצבעי ווסטהאם.

צווארון הפולו והגזרה הרחבה משלימים מראה שמאפיין היטב חולצות כדורגל מהמעבר בין שנות התשעים לשנות האלפיים. אין גרפיקה גדולה או מרקם שמנסה למשוך תשומת לב. הצבעים והמבנה עושים את כל העבודה.

ווסטהאם של די קאניו הייתה הכול חוץ מצפויה

הקבוצה של התקופה הייתה מלאה בשחקנים שיכלו לשנות משחק במהלך אחד. פאולו די קאניו היה הדמות המרכזית עם מספר 10, טרבור סינקלייר סיפק מהירות ועבודה מהאגפים, ופרנק למפארד כבר פיתח את היכולת להגיע מאחור ולכבוש.

אחד המשחקים שממחישים את אופי הקבוצה הגיע בפברואר 2000 מול ברדפורד. ווסטהאם נקלעה לפיגור 4:2 בבוליין גראונד, אבל חזרה למשחק משוגע וניצחה 4:5. די קאניו כבש בפנדל, ג'ו קול השווה ולמפארד השלים את המהפך עם שער הניצחון.

זה היה סוג הכדורגל שהפך את הקבוצה הזאת לבלתי נשכחת: התקפית, דרמטית, מלאה בכישרון ולעיתים רחוקות משעממת.

ג'ו קול ומייקל קאריק עוברים מהאקדמיה למרכז הבמה

כאשר הדגם הושק, ג'ו קול ומייקל קאריק היו עדיין בני 17 ו-18. עד סוף תקופת השימוש בו, שניהם כבר הפכו לחלק משמעותי מהקבוצה הראשונה.

קול, עם מספר 26, הופיע ב-30 משחקי ליגה בעונת 2000/01, מתוכם 24 בהרכב. קאריק, עם מספר 21, כבר פתח ב-32 משחקי ליגה באותה עונה.

הם הצטרפו לפרנק למפארד ולריו פרדיננד והשלימו קבוצה יוצאת דופן של שחקנים שגדלו בווסטהאם והגיעו בהמשך לנבחרת אנגליה ולצמרת הכדורגל האירופי.

תקופה של שינוי באפטון פארק

שתי העונות שבהן שימש הדגם היו גם תקופה של מעבר בתוך הקבוצה. ריו פרדיננד עזב ללידס בנובמבר 2000, פרנק למפארד סיים את דרכו במועדון בקיץ 2001, בעוד קול וקאריק הלכו וקיבלו אחריות גדולה יותר.

במובן הזה, חולצות ווסטהאם 1999-01 נמצאות בדיוק בנקודת המפגש בין שני דורות: שחקנים שכבר הפכו לכוכבים לבין הצעירים שהתחילו לתפוס את מקומם.

חולצת הרטרו לאוהדים שמחפשים משהו פחות צפוי

הבית הבורדו היא הבחירה הקלאסית, והחוץ הלבנה מזוהה מאוד עם התקופה, אבל הדגם השלישי מציע משהו אחר לגמרי. הכחול הכהה הופך אותו לחולצה שקל ללבוש גם מחוץ למגרש, והפרטים בתכלת ובלבן שומרים על הזהות של הפטישים.

עבור מי שאוסף חולצות כדורגל של ווסטהאם, זהו דגם שמייצג בדיוק את הצד המעניין של חולצות שלישיות ישנות: פחות נפוץ, פחות צפוי וקשור לאותה תקופה היסטורית בדיוק.

שמות ומספרים מהתקופה

חולצה של פאולו די קאניו #10 היא ההדפס האייקוני ביותר גם על הדגם הכחול, עם המספר של מי שהפך לסמל של ווסטהאם באותן שנים.

חולצה של פרנק למפארד #18 מחברת לתקופה שבה הקשר היה עדיין אחד השחקנים הבולטים שצמחו במועדון.

חולצה של ג'ו קול #26 מתאימה במיוחד לחולצת רטרו מהשנים שבהן הכישרון הצעיר החל להפוך לשחקן משמעותי בפרמייר ליג.

חולצה של מייקל קאריק #21 מייצגת את תחילת הפריצה של הקשר לקבוצה הראשונה בעונת 2000/01.

חולצה של ריו פרדיננד #15 מחזירה לחודשים האחרונים שלו בווסטהאם לפני המעבר ללידס במהלך עונת 2000/01.

חולצת רטרו ווסטהאם שלישית 1999-01 משלבת כחול כהה, תכלת ולבן עם אחת התקופות המרתקות של הפטישים: די קאניו בשיאו, אפטון פארק מלא באופי ודור צעיר שהפך בהמשך לחלק מרכזי מהכדורגל האנגלי.